המדענית Rong Li ועמיתים נוספים ב – Stowers Institute for Medical Research בקנזס שבמיזורי, מצאו ששמרים שחסר להם פרוטאינים מסוימים המכונים Multi drug resistance או בקיצור MDR , ניחנים ביכולת שיכפול עצמי קצרה יותר ומכאן גם תוחלת חיים קצרה יותר. ואילו שמרים מהונדסים עם רמות גבוהות מהפרוטואינים הנ"ל שמכילים יותר "משאבות", יכולים ליצור מחזורי חלוקה/שיכפול ארוכים יותר ומכאן גם תוחלת חיים ארוכה יותר.

במשך הזמן הפרוטאינים הללו מתנוונים. החוקרים גילו שהם מתנוונים כשהתא מגיע לסוף תקופת הרבייה שלו.

ככל שהפרוטאינים MDR (המשאבות שנפטרות מהרעלים שבתא) מתחילים להיכשל, מצטברים יותר רעלים והתאים לא יכולים להתחלק יותר, מזדקנים ומתים.

החוקרים התחילו לאמץ את הרעיון, שההתנוונות של הפרוטאינים הללו , היא זו שאחראית על הגבלת תוחלת החיים.

החוקרים מדגישים שהמכניזם של ההזדקנות מורכב ולא תלוי רק באותן משאבות.

החוקרים מציינים בנוסף שהגבלת קלוריות מאריכה את משך החיים של "אותן משאבות" , שכן ככל שאוכלים פחות מצטברים פחות רעלים בתא.   ככל הנראה , זהו ההסבר מדוע תאים סרטניים שגדושים במשאבות הללו MDR , חיים לנצח.

לא ברור עד כמה הממצאים הללו יכולים להשליך על תוחלת החיים של בני האדם.

תאי גזע  עוברים תהליך של חלוקה אינסופית וא-סימטרית. המחקר הנ"ל מעלה את האפשרות המלהיבה שתהליך דומה יכול להשפיע על הזדקנות תאי גזע בקרב בני אדם. אומר Matt Kaeberlein , מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל שחוקר את תוחלת החיים אצל שמרים, תולעים ועכברים.

ממצאי המחקר פורסמו במגזין Nature