פרופ' עדי מזרחי וד"ר ליאור כהן גילו שלריח ולתחושת המגע יש תפקיד ביולוגי

אונת הריח וההיפוקמפוס, אלו שני המקומות היחידים במוח שבהם תאי העצב מתחלפים ללא הפסקה כל החיים.

בניסוי שנערך בעכברים, האם לא ניגשה לגורים ששטפו אותם מהריח, אלא רק כעבור זמן שהם הפרישו ריח מחדש.

עוד התגלה שחוש הריח מגביר את חוש השמיעה. ז"א האם תגיב לקולות מצוקה רק אם נלווה אליהם הריח של הגורים שלה.

עוד התגלה שמוח אימהי יכול להתפתח גם אצל האב.

עוד התגלה שכישורי האימהות נשמרים גם כעבור מס' שנים.

תיאוריית הריח יכולה להסביר גם את תופעת דיכאון לאחר הלידה -

1/5 מהאימהות סובלות מדיכאון לאחר הלידה הראשונה אבל המצב משתפר מאוד בהיריון השני. (אצל עכברות מדובר במצב קיצוני עד כדי כך שהאם יכולה לאכול את הגורים או להתעלם מהם. ודווקא עכברה אחרת תטפל בהם טוב יותר)

ההשערה של המדענים הישראלים היא שאם משהו לא תקין בריח הגוף האם לא מצליחה לשחרר את האינטינקט האימהי ואז היא סובלת מדיכאון לאחר הלידה שגורם לה להיות אדישה.

כלכליסט

**במחקר אחר, התגלה שעכברים זכרים מצליחים לזהות את הצאצאים רק אם שהו זמן קצר לאחר הלידה. הריח של הצאצאים גורם להצמחת נוריונים במוח שגורם להם לזהות אותם לאחר מכן. אצל הנקבות ההורמון פרולקטין גורם לכך עוד במהלך ההיריון.

מקור